הוויסקי של כספי ...

והפעם קצת על וויסקי – חדשות, עובדות וטעימות...

הוזמנתי להצטרף אל מיטב אנשי ועיתונאי האלכוהול לטעימה של מספר מותגי וויסקי המיובאים ע"י כספי משקאות, אירוע הטעימה הונחה ע"י אילן כספי, בעלי החברה.

את אחר הצהריים היפה הזה התחלנו עם וויסקי אירי לא מוכר בארצנו, קלונטארף שמו (Clontarf).

האירי הקליל הזה מיוצר במזקקת מידלטון (המוכרת מהמותג ג'יימסון), המצויה בפאתי קורק.
בלנד זה נקרא על שם פרבר של אירלנד, בו הביס המלך האירי את הויקינגים לפני כ-1000 שנה (ב-1014, אז יש עוד שנתיים). משמעות השם – מרעה השור.

כשנתקלתי בשם הוויסקי, הוא נשמע לי מאוד מוכר, ורק מאוחר יותר בערב כשהגעתי הביתה הבנתי למה – כאשר ביקרתי במזקקת מידלטון לפני כמה שנים, יצאתי משם עם שלושה בקבוקים של קלונטארף אשר לא נפתחו עד היום הזה ממש. (היום נפתחו לכבוד כתיבת הפוסט הזה)

ביחס למחירו (109 ₪) הוא טוב מאוד, ומאמין שיתפוס לו אוהדים המחפשים וויסקי חביב, קל לשתיה ולא יקר.

וויסקי אירופאי נוסף (ולא סתם אירופאי – סקוטי) שטעמנו היה הבלאקפייס (Blackface).

וויסקי זה אינו חדש בארץ, ואף כתבתי עליו בעבר, והוא מגיע בשתי גרסאות:
Blackface – בלנד של וויסקי בני 8 שנים ויותר המורכב מסוגים שונים מרחבי סקוטלנד (בעיקר ה-Highlands) ונותן תוצאה טובה, מעט עוקצנית בלשון ונעימה לשתייה.

  

Blackface Charred Stock – וויסקי זה, בלנד של תזקיקים בני 8-15 שנים יושן בחביות מעושנות מאוד ומשם כמובן הוא קיבל את הטעם המיוחד שלו.
אישית העדפתי את האחרון ולו בשל העישון הרב שלו.

בין טעימה לטעימה גם טעמנו מן המטעמים של מסעדת המזללה, בה התארחנו. הטעימות לוו במנות כגון סקלופ עטוף בנקניק (מנה מצוינת), בטן חזיר עם פירה (מנה שהולכת מצוין עם וויסקי) וטורטליני אווז,

ובחזרה אל השתייה - מן האיים עברנו אל היבשת החדשה ואל הברבנים ...

אותם Bourbons (ברבנים, מכאן ואילך) אמריקאים מגיעים כולם מקנטאקי, וכולם מוגדרים כ- Kentucky Straight Bourbon – מה שאומר שיש בהם לפחות 51% תירס, שהם שכבו לנוח לפחות שנתיים בחביות עץ אלון חדשות, שדוללו במים מזוקקים בלבד ושבסופו של דבר, האלכוהול בבקבוק לא יירד מתחת ל-40%.

התחלנו ב-באפלו טרייס (Buffalo Trace) שלדעת רבים היה הוויסקי הטוב של הערב.
ברבן זה קרוי על שם המזקקה (ואולי להיפך) והוא התיישן בחביות כ-8 שנים. (לרוב וויסקי מקנטאקי מתיישנים כמחצית מזמן זה – כ-4 שנים). בכל פעם מייצרים לא יותר מ-40 חביות כדי לשמור על אחידות הטעם.
זהו ברבן קלאסי, מעושן קלות, מתקתק מעט, מחוספס וטעים.

הגרסה המבוגרת יותר של ה-Buffalo trace היא ה-Eeagle rare.
ברבן זה דומה מאוד לקודם, רק שבילה שנתיים נוספות בחביות כדי להגיע למיטבו.
הוויסקי הזה זכה במדליות רבות ומבחינתי היווה את הוויסקי הטוב של הערב.
הוא  יותר מתקתק ויותר מעודן מאחיו הצעיר, הבאפלו טרייס.

וויסקי נוסף ששמו מאוד שעשע אותי (ובטח עוד אנשים מתחום המחשבים) הינו Mcafee's Benchmark.

הבנצ'מארק הינו ברבן קלאבי המיושן כ-4 שנים בחביות אלון חדשות. וויסקי חביב, מחוספס ועוקצני כיאה לצעירים שכמוהו.

הוויסקי האחרון לערב זה היה ה-1792 רידג'מונט ריזרב (Ridgemont reserve).

המס' 1792 מציין את ה שנה בה קנטאקי הפכה למדינה ולחלק רשום וממשי בארצות הברית.
תזקיק זה, המיושן כ-8 שנים נחשב ברמת הסופר-פרימיום של הברבנים והוא סוג של מקבילה אמריקאית לסינגל מאלט סקוטי.

הוויסקי המצוין הזה מזוקק במזקקת ברטון (לשעבר טום מור) המשויכת אף למזקקת Buffalo Trace, נקי, קליל ומחליק היטב בגרון.

מנות המזללה המשיכו להגיע אל השולחן, דוגמת הברוסקטה חמאת שרימפס, טרטר העגל או פטריית הפורטבלו המצוינת.

לסיכום - בעבר נמנעתי מאמריקאים שכאלה, אבל אני לומד יותר ויותר לאהוב אותם – ואין ספק שעם הנ"ל קל הרבה יותר לאהוב אותם.

 בירבור של וויסקי, תל אביב